מי שעבד מול סין בשנים האחרונות עד לשני תהליכים שלכאורה נראים מנוגדים ולא ברורים. מצד אחד כל מי שמזמין עבודות “פשוטות” יחסית כמו עבודות תפירה עיבוד שבבי או הזרקת פלסטיק רואה שמחירי עבודות אלו עולים כל הזמן  - במקביל לעליית שכר המינימום בסין והתחזקות השקל. לעומת זאת ניתן לראות כי מחירם של מוצרים מוגמרים שונים ובעיקר מוצרי אלקטרוניקה המכילים שבבים ורכיבים מתוחכמים נמכרים היום במחירי נמוכים כל כך שאפילו לא מכסים את עלות חומרי הגלם.

על מנת להבין כיצד נוצר הפרדוקס יש צורך לשים לב לתהליך העיור בסין המשפיע על שני התחומים תעשייה ונדל”ן.

לפני יותר מ15 שנה החליטה סין להפסיק להסתמך על ייצור מוצרים זולים ומעבר לייצור מוצרים עתירי ידע. הביטוי הראשון של החלטה זו היה מעבר ממוצרים “פאסיביים” כמו כלי מטבח, ריהוט וביגוד למוצרים אלקטרוניים “מגיבים” . במהלך מעבר זה החליטה ממשלת סין לבנות תעשיית רכיבים אלקטרוניים מפותחת וכתוצאה מכך צמחה ליד תעשיית הרכבות מוצרים מפותחת.

במקביל מתרחש כל הזמן תהליך עיור בסין המעביר כמויות גדולות של כח אדם בלתי מיומן מהכפרים אל הערים. על מנת למנוע תסיסה בקרב האוכלוסייה משתדל הממשל הסיני לדאוג לעבודה למהגרים החדשים. הדאגה לעבודה נועדה בעיקר על מנת לתת למהגרים את היכולת לשלם עבור מקום מגורים בסטנדרט סביר ולא להיות דרי רחוב או דרי משכנות עוני. הצורך בבניית בנינים רבים עבור המהגרים הוא אחד הגורמים המרכזיים לבועת הנדל”ן בסין.

מהגרים אלו לא רכשו הכשרה מקצועית ולכן כאשר הם באים להיקלט במפעלים הם מקבלים עבודות פשוטות ורוטיניות. רמת הידע של העירוניים החדשים בדרך כלל לא מאפשרת להם להבין לעומק את פרטי העבודה ולכן הם מנוצלים בדרך כלל לביצוע של משימה אחת לאורך זמן ולכן במקרה בו העובד יודע כבר להרכיב מוצר מסוים הוא ימשיך לבצע את אותה הפעולה ולא יעמיד קו יצור חדש לעבודה חדשה.

הממשל בסין שולט בכל מרכיבי הכלכלה בצורה כמעט אבסולוטית כולל בחברות הפרטיות , טלפון אחד מאחת משלוחות השלטון קובע הלכה למעשה מה יקרה בחברה גם אם היא על תקן חברה פרטית. מכיוון שהממשל מעוניין לשמור על רמת אבטלה נמוכה, כמעט ולא ניתן לפטר היום עובדים בסין. פיטורים של כמות עובדים מסוימת צריכים לעבור אישור של נציגי הממשל המקומיים או נציג השלטון המרכזי. מכיוון שהממשל מעוניין לשמור על רמת אבטלה נמוכה ברגע שמפעל מעוניין לפטר עובדים בגלל חוסר כדאיות כלכלית נחלץ הממשל הסיני ומעניק הלוואות למפעל תוך הבנה שהלוואות אלו ישמשו למימון שכר העובדים.

התוצאה של עובדים המוכשרים לבצע עבודה אחת בשילוב עם העסקה לא כלכלית מביא למצב בו המפעל מייצר ללא דרישה ספציפית בשוק ולכן הוא מוכן למכור את תוצרתו גם במחירי הפסד ובלבד שהוא יפטר ממלאים.

מן הצד השני רוב כוח העבודה במפעלים הוא כוח אדם לא מיומן שקשה לו להתמודד עם ביצוע עבודות חדשות ובמיוחד עם עבודות חדשות בכמויות קטנות ולכן ברגע שמבקשים הצעת מחיר מסין לביצוע של עבודות שכן יש להן דרישה בשוק אין לחברות את כוח האדם המתאים ולכן הוא מעלה מחירים.

התוצאה של הפרדוקס הזה היא שכיום סין היא הספונסרית של העולם כולו והלוואות הממשלה הסינית מתגלגלות לעלויות לא הגיוניות של מוצרי צריכה במדינות המערב.

אין להעתיק/לשכפל/להפיץ ללא אישור מראש.